הסיפור שלי. מפתח Java בגיל 18

שלום לכולם. החלטתי לשתף את סיפור ההצלחה שלי. אני מתלבט עם הרעיון כבר די הרבה זמן, אבל לא הצלחתי להביא את האצבעות שלי אל המקלדת. כשעשיתי, רציתי לייצר משהו ייחודי. כתוצאה מכך, דחיתי את המאמץ, אבל עכשיו אני הולך לספר לכם בפשטות מה קרה, בלי שום מושגים, סתירות או כל דבר אחר. ההיכרות הראשונה שלי עם המילה "תכנות" התרחשה כשהייתי רק בן 13. הייתי נער רגיל שמתעניין במשחקי מחשב, בדיוק כמו הרבה אנשים היום. המוד של גארי היה המשחק. אולי כמה מכם שמעו על זה. והייתה לו שפת Expression2 (E2) המובנית, שאפשרה לך לעשות דברים וליצור דברים במצב "ארגז חול". זה היה די מעניין, אבל לא היה לי מושג מה זה היה אז. כל ניסיונות הקידוד שלי הסתכמו בפעולות העתק-הדבק וחיקוי קוד אינטואיטיבי. אני בראש המילה "תכנות" בצ'אט קולי יחד עם ההערה "אתה תקבל את זה בבית הספר". ספוילר: לא עשיתי זאת :) לאחר מכן, איכשהו שכחתי מהתכנות עד שנקלעתי לאתר הזה והתחלתי ללמוד כש10 הרמות הראשונות עדיין היו פנויות (כל מונח אחר כנראה לא היה נותן לי להתחיל לתכנת, מכיוון שלתלמידי תיכון יש מאוד מעט כסף ואני עדיין לא אוהב לבקש את זה מההורים שלי). המאמצים הראשונים הסתיימו באי הבנה של השיעורים. הייתי אז בכיתה ט' בערך. החלטתי לשים את זה בצד עד מאוחר יותר. כשהייתי קצת יותר מבוגר חזרתי לקורסים האלה וניסיתי שוב. האם הצלחתי? לא :) הניסיון השני שלי הניב הצלחה מסוימת: המוח שלי פרץ את המחסום שעצר אותו בניסיון הראשון שלי - משהו שקשור לשיעורים ובנאים. הלכתי רחוק יותר והגעתי לרמה 8-9, אני חושב. נגמר לי הקיטור והוסח לי משהו אחר, ונטשתי את הקורסים שוב. הניסיון השלישי שלי הגיע בכיתה י"א. הייתי מבוגר יותר והגיע הזמן להחליט לאן אלך. באופן לא מודע, כיוונתי ל-IT: אהבתי לעשות כל דבר במחשב: לשחק משחקים, לתכנת, לצפות בסרטים או כל דבר אחר. חשבתי שתכנות היה מעניין. אכן, פעם הראיתי יצירתיות במשחקים, וידעתי כמה זה מגניב ליצור משהו משלך ולתת דרור ליצירתיות שלך. אז חזרתי לקורסים, הפעם עם יחס רציני יותר. יש לציין שבכל פעם שחזרתי, עברתי הכל מההתחלהכדי להיות בטוח ששלטתי במה שעצר אותי קודם. הפעם השגתי תוצאות טובות יותר: עליתי לרמה 20 די מהר והתקרבתי לרמה 30 בקיץ לפני השנה הראשונה שלי בקולג'. למעשה, זה היה כמו צעדה קשה של שלושה חודשים לעבר ג'אווה, מכיוון שעבדתי די הרבה אז :) בשנה הראשונה שלי באוניברסיטה, ספגתי בקלות נושאים הקשורים לתכנות ותמיד הייתי הסטודנט המעורב ביותר ב השיעורים שלי, כי הבנתי הכל, בניגוד לרוב חבריי לכיתה, שעמדו בפני החומר בפעם הראשונה וציפו מהאוניברסיטה ללמד אותם הכל. מכיוון שמערכת החינוך שלנו (ירוסלב היא מהעיר דניפרו, אוקראינה - הערת המערכת), שעוצבה על ידי קולקטיביזם, לא נועדה להוראה אינדיבידואלית או אינדיבידואלית, ולא אפשרה לאף אחד לפגר מאחור או לשבת בצד, לא ציפיתי בתחילה חינוך באוניברסיטה, וצדקתי לחלוטין לגבי זה . בשנה השנייה מלאו לי 18. בחורף, כמה חודשים אחרי יום הולדתי, קרה משהו שהוציא לי את הרוח מהמפרשים. נפרדתי מחברה שלי. היינו מאוד קרובים. זה היה נוקאאוט רגשי לזמן מה, אבל זה גרם לי להיות נחושה יותר, נתן לי את הכוח להמשיך הלאה ולצמוח. ואז המזל הופיע בזירה במסווה של חבר באותם כיתות. ניתקתי איתו קשר במהלך תחרויות כתיבת מאמרים. באותו זמן כבר היו לי כמה כישורים עם Spring (קטנים יחסית למה שאני יכול לעשות עכשיו, אבל הבנתי למשל הזרקה), מסדי נתונים, JDBC, Hibernate (שוב, לא עמוק כמו עכשיו). באופן כללי, סט מיומנות לא רע עבור קורות חיים. הוא שלח לי הודעת טלגרם שאמרה משהו כזה (ייתכן שהיא נערכה לתוכן ולקיצור): " היי, מגייס מחברת X פנה אליי. הם מחפשים מפתח זוטר. אני כבר עובד בחברה Y, אז המלצתי לך. הם יצרו איתך קשר. הנה קישור לרשימת המשרה. הכן את קורות החיים שלך. אל תשכח לתאר כמה מהפרויקטים שלך בסעיף 'ניסיון בעבודה'." "היי, זו ערימת טכנולוגיה מלאה. מה אם אני לא יכול לחתוך אותה? מה אם הכישורים שלי לא מספיקים?" "כֵּן..." // השיחה מסתיימת לאחר מכן, הם יצרו איתי קשר, שלחו לי מבחן מס' 1, ואז מס' 2, ואז בדיקה מהירה בסקייפ שאוכל לחבר לפחות כמה מילים באנגלית (אני אוהב להאזין למוזיקה באנגלית , וגם קלטתי קצת אנגלית ממשחקים, אז עברתי). הם הזמינו אותי לראיון, שבו אמרו, "יש לנו תיחום ברור בין ה-backend ל-frontend, אתה backend." זה גרם לי שמח כי ברשימת המשרה צוין "AngularJS" עבור החזית, שאותו למדתי במקרה ביומיים האחרונים. בסופו של דבר, לאחר שעניתי על השאלה "איך תשלב לימודים ועבודה?" עם "איכשהו", לקחתי הזדמנות ותעדוף עבודה מעל לימודיי באוניברסיטה ונכנסתי לתעשיית ה-IT. זה היה בפברואר השנה, והחודש סימנתי כאן שישה חודשים כמפתח זוטר. הרשו לי לספר לכם קצת על העבודה שלי. לוח הזמנים שלנו הוא כמו להלן: שמונה שעות ביום. ניתן להגיע בכל שעה שתרצו בין 9 ל-11. מקבלים שעה לארוחת צהריים. במשרד יש מטבח קטן שבו מנהלים שמים דברים טעימים בחינם (עוגיות, תפוחים, מיץ, ירקות וכו'). יש בו מכונת קפה יחד עם תה/קפה/קקאו/חלב חינם וכמובן מים :) בשעה 11:15 יש לנו פגישה יומית בה נגיד מה עשינו ומה נעשה באותו היום. החברה שלנו פרודוקטיבית ומההתחלה הייתי מעורב באופן פעיל בפרויקט. מבלי לספק פרטים, אני אגיד שכבר הייתה לי הזדמנות ללמוד הרבה על ה-backend, ולשים את ידי על Docker, מאגרי פרוטוקולים, ארכיטקטורת מיקרו-שירות ועוד. הצוות הוא תערובת של חומרי נפץ, שלום והרמוניה. יש בדיחות תכופות, אווירה כיפית. לא קפדנית. נֶאֱמָן. אולי השמטתי משהו שראוי להזכיר, אבל אני מרגיש שהנושא הזה כבר נמשך, ורציתי לתת עצה אחרת, אז...

טיפים על סמך הניסיון שלי

1. אל תסמוך על מערכת החינוך. הדרך שלך להצלחה היא רק דרך חינוך עצמי. באוניברסיטה או במוסד אחר להשכלה גבוהה, סביר להניח שאתה עוד גלגל שיניים במערכת. סביר להניח שגם תיפול לידיהם של מורים שהניסיון שלהם לוקה בחסר או מיושן. סגנון הלמידה שלך לא יילקח בחשבון בתהליך החינוכי. האם אתה אוהב ללמוד על ידי קריאת ספרים, צפייה בסרטונים, קריאת מאמרים קצרים, דרך התנסות מעשית? יש המון דרכים ללמוד ולהאמין לי, לא סביר שההעדפות שלך יילקחו בחשבון).

2. אל תלך לעבוד בחברות ממשלתיות או חברות הקשורות אליהן באופן הדוק. מישהו כתב את זה לאחרונה בפוסט באתר הזה. לאחרונה קיבלתי "כמה הערות" מחבר שלי על המקום שבו הוא עובד, חברה הקשורה לחברות ממלכתיות. לדבריו, המקום הוא מאורה של דחיינות של ממש. קשה לקבל ניסיון בעל ערך.

3. לדעת לתעדף. סיים בשלווה את לימודיך באוניברסיטה בעוד שנתיים וקבל את התעודה שלך או נצל הזדמנות ועזוב לכבוש את עולם ה-IT - מה היית בוחר? הוסף לחץ מההורים, פחד לטעות ורגשות שליליים אחרים. אבל אם אתה מרגיש שהסיכון מוצדק, אז תטיל את הקוביות. אני לא חובב סיכונים חסרי טעם, שבהם הסיכוי להצלחה קטן ביותר, אבל אם אתה רואה שההזדמנות היא די ריאלית ואתה יכול איכשהו לתפוס אותה, גם אם היא חצי, אז לתפוס אותה.

4. אל תשכח את החיים האישיים שלך ואת עצמך. טיפ זה מיועד לאנשים שלעתים קרובות חווים מתח גם אם חייהם לכאורה נטולי מתח. הקשיבו לעצמי הפנימי שלכם. שימו לב למה שחסר לכם ומה אתם רוצים. אחרי הכל, לשקוע בקריירה ובעבודה שלך, אתה מסתכן לא לקבל את מה שאתה באמת רוצה, לא להגשים חלק מהחלומות והרצונות שלך, למשל להקציף סוף סוף את הגוף שלך לכושר או ללמוד משהו חדש, והרשימה נמשכת לנצח. תשאיר מקום לעצמך. אני אסיים עם זה. אני מקווה שמצאתם את זה מעניין לקרוא את המחשבות שלי, שהחלטתי לחשוף אותן בזמן הזה, לתת דרור לכל מה שזמזם לי בראש. אני בן 18 עכשיו (נכון ל-31 לחודש) ואני שמח שמצאתי את האתר הזה כשמצאתי ושהכל יצא כל כך טוב. בהצלחה ואהבה לכולם! :) נ.ב. התמונה הלוגו של Twenty One Pilots. אני אוהב את הלהקה הזאת!